מושגים כלליים

[צבי דגן]

החתמה

• זהו תהליך שבו צאצא נקשר להוריו והם אליו. ההחתמה מתרחשת מיד לאחר בקיעתו או לידתו של הצאצא.
  
• תהליך ההחתמה מתבסס על מנגנון תורשתי, המשתנה ממין למין.
  
• בתהליך (פרוצדורה) של "האכלת-יד" נעשית "החתמה" בין האדם לבין התוכי ולהפך.
  
• מטרת ההחתמה בטבע היא ליצור קשר בלתי ניתק בין הצאצא להוריו, על מנת שיוכל לאתר את הוריו כדי שיגוננו עליו בתנאי סכנה, וכדי שיזינו אותו עד אשר יהיה לבוגר ויוכל לדאוג לכל מחסורו בתנאים רגילים. ההחתמה יוצרת גם מחויבות של ההורה כלפי הצאצא. מחויבות זו כוללת את הזנתו, שמירתו ולימודו של הצאצא דברים חשובים כגון תעופה ושחייה.
  
• חוזק ההחתמה שונה בין מין למין; בחלק מהמינים, כאשר הפרט מגיע לבגרות ההחתמה מוחלפת בהתנהגות הנורמטיבית למין. אצל מינים רבים ההחתמה נדרשת לבגרות המינית, וכאשר הפרט מחפש בן זוג, הוא מחפש בן זוג מאותו מין אליו הוחתם.
  

אופן ההחתמה

• ברגעים הראשונים לאחר הלידה או הבקיעה קיים פרק זמן, השונה בין מין למין, שבו החושים נמצאים במצב של רגישות יתר.במצב זה יש קליטה משופרת של כל הסביבה, דרך מלוא החושים, ובמצב זה מתרחשת, על פי רוב, ההחתמה.
  
• אפרוחי האווז, למשל, מוחתמים על ידי הראשון ההולך לפניהם. אפרוחי הברכיות מוחתמים על ידי קולות געגוע, תנועה, וגודל גוף מסוים. אצל דגי הסלומון ההחתמה באה לידי ביטוי בהקשרות להרכב המים, כך שאותם דגים יחזרו למקור המים בו הושרצו ע"מ להתרבות בו מאוחר יותר.
  
• מאפייני ההחתמה "צרובים" באופן גנטי בכל מין. אם מין מסוים מוחתם על ידי ריח, הוא יכיר את הריח הזה כבר מלידתו, ללא כל התנסות פיזית בריח, ובפעם הראשונה שהוא יחוש בריח הזה – הוא יוחתם.
  
• לאופי החברתי של כל מין יש השפעה על חוזק ההחתמה. בעל חיים המנהל אורח חיים חברותי יושפע מההחתמה יותר מאשר בעל חיים המקיים אורח חיים אינדייווידואליסטי.
  

החתמה למין אחר
כיוון שהצאצא נולד כ"טאבולה ראסה" (לוח חלק), החתמה יכולה להתבצע על ידי כל מי שעונה לקריטריונים הנדרשים על ידי הצאצא - כך, בעלי חיים, כדוגמת התוכים, שנולדו אצל בני האדם רואים, לעתים, את המטפלים שלהם כהוריהם האמיתיים, ובהתבגרם יכולים הם אף לראות בהם בני זוג פוטנציאליים. בגני חיות מתבצעת לעתים קרובות החתמה על ידי אדם, דבר הגורם לכך שקל יהיה לטפל בהם, לעומת זאת זה גורם להם לקשיים בהתרבות ובחיי החברה.

---

מידע נוסף
הראשון שהגדיר את התופעה היה החוקר האוסטרי קונרד לורנץ.
התופעה התייחסה לאפרוחים שנוהגים לעקוב אחר כל דבר ראשון שנקלע בדרכם, מיד לאחר הבקיעה מן הביצים.
לורנץ הבחין כי אפרוחי האווזים שגידל בביתו, עקבו אחריו לכל מקום, משום שהוא היה היצור הנע הראשון שהזדמן לסביבתם הטבעית.
לורנץ ראה, שכדי שאפרוחיו יכנסו למים וישחו, הוא צריך קודם להיכנס למים.
האפרוחים הוחתמו על ידי לורנץ, ואי אפשר היה לשנות זאת יותר.
מרגע זה הם העדיפו אותו והתעלמו מבני מינם.
אומנם זה קצת דומה גם אצל תוכים אבל זה לא קורה בדיוק כך ויש להבחין בדקויות.
ומי שלא יודע להבחין, זו בעיה שלו.

אפשר להשתמש במושג "החתמה" גם אצל יונקים או בעלי חיים אחרים, אבל אצל התוכים שלנו, אנחנו מתכוונים לא רק ל"חתמה" אלא - לכל תהליך החברות.
אם במושג "החתמה" מתכוונים רק לעובדה שהגוזל פותח את הפה בזמן שהאדם מאכיל אותו - זה בסדר.
אבל בד"כ אנחנו לא מתכוונים רק לזה אלא לכל התהליך שבו התוכי לומד לחיות בחברת בני האדם, וזה נקרא "חיברות".

• הנה סרטון שמדגים את ההחתמה של אפרוחי ברווז: 
  
  
  

• וכאן סרטון שמגדים "החתמה של יונקים"