סלמונלה Salmonella
חיידק הסלמונלה הוא הגורם למחלת הסלמונלוזיס בבני אדם ובעלי חיים, כאשר הסימן הקליני העיקרי הוא דלקת בדרכי העיכול.
חיידק הסלמונלה.
קיימים יותר מ- 2300 סטראוטיפים של החיידק. מכל הסטראוטיפים הידועים, רק כ- 10% הם פתוגניים ויכולים לגרום להתפתחות המחלה בבני אדם.
גורם המחלה הוא חיידק - G.
החיידק רגיש לטמפרטורות גבוהות וטיפול מזון בחום משמיד את החיידקים. אולם קיים סוג של סלמונלה, שעמיד פי 10-20 לחום ולפעמים ניתן למצוא אותו בחלב שעבר פסטור. הקפאה או צינון אינם משמידים את החיידק ואפשר למצוא גם בטמפרטורה של 10 מעלות התפתחות איטית של החיידק.
ההדבקה בין ציפור אחת לשנייה בעיקר דרך האוויר, הפרשות עיניים לשלשת ואבק נוצות.
יכולה להתרחש ההעברה מהאם לביצה, או מגע ישיר בין ציפורים.
סימנים קליניים - חולשה, חוסר תאבון ושלשול.
במקרים כרוניים לעיתים נראה דלקת פרקים, דלקת לחמית העין ונזק לאיברים פנימיים (כבד, טחול, כליה או לב).
ברמת נגיעות גבוהה יכולה להיות תמותת עוברים.
אבחון - סימנים קליניים ובדיקות מעבדה.
לצורך אבחון במעבדתנו מומלץ לשלוח swab מהפרשות הביב, הפרשות עיניים או אף.
המחלה עלולה לעבור לאדם ולכן חשוב לוודא שהציפור שברשותכם אינה נשאית או חולה!
לא מומלץ לערוך בדיקת דם מולקולרית לסלמונלה לתוכים בודדים, יש לזה משמעות ברמת בית גידול או להקה.
סלמונלה לכשעצמה נמצאת ברוב המקרים במערכת העיכול, הדבקה בדרך כלל דרך הפה, יכול להיות מעבר גם דרך ביצים.
בדיקת דם מולקולרית הינה בדיקה לסלמונלה בדם - מקום שהחיידק אינו נמצא בו כנשאות ולכן הבדיקה לא אומרת כלום.
כדי לאבחן סלמונלה יש צורך לבודד את החיידק מנגעים קליניים או מהפרשות מערכת העיכול והטיפול מבוצע עפי רגישות אנטיביוטית הנקבעת במעבדה.
זו בדיקה שונה לחלוטין מבדיקת דם מולקולרית.
חיידק הסלמונלה הוא הגורם למחלת הסלמונלוזיס בבני אדם ובעלי חיים, כאשר הסימן הקליני העיקרי הוא דלקת בדרכי העיכול.
חיידק הסלמונלה.
קיימים יותר מ- 2300 סטראוטיפים של החיידק. מכל הסטראוטיפים הידועים, רק כ- 10% הם פתוגניים ויכולים לגרום להתפתחות המחלה בבני אדם.
גורם המחלה הוא חיידק - G.
החיידק רגיש לטמפרטורות גבוהות וטיפול מזון בחום משמיד את החיידקים. אולם קיים סוג של סלמונלה, שעמיד פי 10-20 לחום ולפעמים ניתן למצוא אותו בחלב שעבר פסטור. הקפאה או צינון אינם משמידים את החיידק ואפשר למצוא גם בטמפרטורה של 10 מעלות התפתחות איטית של החיידק.
ההדבקה בין ציפור אחת לשנייה בעיקר דרך האוויר, הפרשות עיניים לשלשת ואבק נוצות.
יכולה להתרחש ההעברה מהאם לביצה, או מגע ישיר בין ציפורים.
סימנים קליניים - חולשה, חוסר תאבון ושלשול.
במקרים כרוניים לעיתים נראה דלקת פרקים, דלקת לחמית העין ונזק לאיברים פנימיים (כבד, טחול, כליה או לב).
ברמת נגיעות גבוהה יכולה להיות תמותת עוברים.
אבחון - סימנים קליניים ובדיקות מעבדה.
לצורך אבחון במעבדתנו מומלץ לשלוח swab מהפרשות הביב, הפרשות עיניים או אף.
המחלה עלולה לעבור לאדם ולכן חשוב לוודא שהציפור שברשותכם אינה נשאית או חולה!
לא מומלץ לערוך בדיקת דם מולקולרית לסלמונלה לתוכים בודדים, יש לזה משמעות ברמת בית גידול או להקה.
סלמונלה לכשעצמה נמצאת ברוב המקרים במערכת העיכול, הדבקה בדרך כלל דרך הפה, יכול להיות מעבר גם דרך ביצים.
בדיקת דם מולקולרית הינה בדיקה לסלמונלה בדם - מקום שהחיידק אינו נמצא בו כנשאות ולכן הבדיקה לא אומרת כלום.
כדי לאבחן סלמונלה יש צורך לבודד את החיידק מנגעים קליניים או מהפרשות מערכת העיכול והטיפול מבוצע עפי רגישות אנטיביוטית הנקבעת במעבדה.
זו בדיקה שונה לחלוטין מבדיקת דם מולקולרית.