הי צבי ורוני.
כן, אני מרגישה שהוא מבין אותי. הוא מזהה כבר את הקול שלי. הוא נותן רק לי לגעת בו.
הייתי אצל חברה שלי כשנתתי אותו והכנסתי יד לתוך הכלוב וליטפתי אותו הוא לא נשך אותי אך כשחברה שלי ניסתה לגעת בו, הוא עשה סימן כאילו הוא רוצה לנשוך אותה.
הכלבה שלה נבחה עליו והוא פתח עליה פה. התוכון שלי לא פראייאר.
אתה חושב שהאימון שהוא נתן בי יאבד לגמרי ואיך אפשר להחזיר אותו. אני לא רוצה לחזור אחורה. אפילו הקפדתי לכסות את הכלוב כדי שהוא לא ייבהל מכל הרעשים בחוץ.
אני אקנה לו את החטיפים שהוא אוהב למרות שאני יודעת שזה כרוך בהרבה לכלוך, אך כשאני רואה שזה טעים לו ואפילו משמש כמשחק, זה עושה אותי מאושרת ואני באמת מרגישה טוב יותר בזכותו.
לפעמים כשאני ירידה ללכת לעבודה ואני אומרת לו: כשאמא בעבודה , הוא מפילים את הנדנדה והוא בכל זאת מפיל, אז אני כאילו כועסת עליו, אך תמיד תמיד, אני מקפידה להגיד לו "לא", בטון רגוע, נעים ואפילו צוחקת על מה שהוא עשה. ככה שמתי לב שאחרי כמה פעמים, הוא באמת מפסיק.
כן, אני מרגישה שהוא מבין אותי. הוא מזהה כבר את הקול שלי. הוא נותן רק לי לגעת בו.
הייתי אצל חברה שלי כשנתתי אותו והכנסתי יד לתוך הכלוב וליטפתי אותו הוא לא נשך אותי אך כשחברה שלי ניסתה לגעת בו, הוא עשה סימן כאילו הוא רוצה לנשוך אותה.
הכלבה שלה נבחה עליו והוא פתח עליה פה. התוכון שלי לא פראייאר.
אתה חושב שהאימון שהוא נתן בי יאבד לגמרי ואיך אפשר להחזיר אותו. אני לא רוצה לחזור אחורה. אפילו הקפדתי לכסות את הכלוב כדי שהוא לא ייבהל מכל הרעשים בחוץ.
אני אקנה לו את החטיפים שהוא אוהב למרות שאני יודעת שזה כרוך בהרבה לכלוך, אך כשאני רואה שזה טעים לו ואפילו משמש כמשחק, זה עושה אותי מאושרת ואני באמת מרגישה טוב יותר בזכותו.
לפעמים כשאני ירידה ללכת לעבודה ואני אומרת לו: כשאמא בעבודה , הוא מפילים את הנדנדה והוא בכל זאת מפיל, אז אני כאילו כועסת עליו, אך תמיד תמיד, אני מקפידה להגיד לו "לא", בטון רגוע, נעים ואפילו צוחקת על מה שהוא עשה. ככה שמתי לב שאחרי כמה פעמים, הוא באמת מפסיק.